פסק-דין בתיק ע"פ 28958-06-11

השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 40130/06 (בימ"ש שלום בכפר סבא) בסחר ב- 4280.76 גרם קנבוס, שמכר למוחמד עבדל קאדר (להלן: " חמודי"), ובהחזקת 4725.55 גרם קנבוס שלא לצריכה עצמית שהחזיק בשק במטע זיתים סמוך למבנה. המערער נידון ל- 27 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של 20,000 ש"ח ונפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ל- 8 חודשים משחרורו ממאסר ולשנתיים על תנאי מתום הפסילה בפועל.

הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וגזר הדין.

הכרעת הדין של בימ"ש קמא

1.         בימ"ש קמא פרט בהכרעת הדין את עדותו של השוטר דוקרקר (להלן: " השוטר") שצפה על מעשיהם של המערער וחמודי ממקום, שבו ערך בית המשפט ביקור בנוכחות ב"כ הצדדים (סעיפים 5, 6 ו- 9 להכרעת הדין);        את עדויותיהם של שוטרים אחרים (סעיפים 7-8 להכרעת הדין), את תוכן אמרותיו של חמודי, שהוכרז כעד עוין ואמרותיו הוגשו כראיות (סעיפים 14-11 להכרעת הדין); את תוכן אמרותיו ועדותו של תאיר מסארווה, שהגיע ברכב יחד עם חמודי למבנה בו מגדל המערער כבשים (להלן: " תאיר") (סעיפים 16-15 להכרעת הדין) ואת דברי המערער בחקירותיו ובעדותו (סעיפים 21-18 להכרעת הדין).

2.         בימ"ש קמא האמין לשוטר שזיהה את המערער וחמודי עולים להר מול דיר הכבשים של המערער, וכשחזרו החזיק חמודי אריזות נייר חומות ומוארכות שהכניס לרכבו, אשר נתפסו לאחר מכן בקרבתו ע"י שוטרים שפעלו לפי דיווחיו והוראותיו של השוטר. כמו כן תפסו השוטרים, לאחר מעצרו של חמודי ובעקבות בקשת השוטר, בתוך מטע זיתים ממנו נראו המערער, חמודי ותאיר יוצאים עם סמים שק לבן ובתוכו כ- 5 ק"ג ברוטו קנבוס.

3.         בימ"ש קמא דחה את טענת ב"כ המערער שהשוטר לא יכול היה לזהות את המערער והאחרים ממקום התצפית וקבע שעדות השוטר נתמכת מהתרשמות הבלתי אמצעית שלו כשצפה במשקפת ממקום התצפית על האזור בו ראה השוטר את ההתרחשויות נושא כתב האישום.

4.         בימ"ש קמא לא קיבל את טענת ב"כ המערער שהשוטר שיקר בנוגע למקום התצפית כשאמר שהיא היתה על גבעה ולא ציין שמדובר במבנה בנוי למחצה כפי שהתברר בביקור במקום, וקבע שהוא לא מסר את מלוא הפרטים לגביה. חיזוק לדברי השוטר מצא בימ"ש קמא בכך שהמערער אישר שנפגש עם חמודי ביום האירוע, כששניהם מחוץ לרכב.

5.         בימ"ש קמא קבע שעדותו של חמודי בפניו מהימנה בחלקה והעדיף את גרסתו המוקלטת בשיחה עם החוקר דורון אחרק שבה הפלילי את המערער. בימ"ש קמא קיבל את הגרסה יחד עם אמרות אחרות של חמודי מכוח סעיף 10 א' לפקודת הראיות, מנימוקים שפרט בסעיף 27 להכרעת הדין.

            בימ"ש קמא לא מצא לנכון לדון בקיומו של חיזוק לאמרות של חמודי מאחר שדי בעדויות השוטרים כדי לסבך את המערער ואמרותיו של חמודי רק מחזקות אותן.

6.         בימ"ש קמא לא האמין לעדותו של תאיר ולא סמך על דבריו כראייה שנוטה לסבך את המערער בעבירה המיוחסת לו.

7.         בימ"ש קמא קבע שההתרחשות שתוארה בעדותו של השוטר קושרת את המערער לסמים שנתפסו בקשר לאירוע נושא כתב האישום ומחייבת אותו להסביר את מעשיו בזמן האירוע. הנאשם לא עמד בנטל זה שכן הוא לא נתן כל הסבר למעשיו, בחקירתו השניה במשטרה הוא שמר על זכות השתיקה ובעדותו הוא מסר גרסה שונה מזו שמסר בחקירתו הראשונה (סעיפים 24 ו- 30 להכרעת הדין).

נימוקי הערעור כלפי הכרעת הדין

1.         בימ"ש קמא הלך שבי אחרי טענות השוטרים, ששיקרו בביהמ"ש, ודחה שלא כדין את הטענות באשר לשקריו של השוטר בקשר למקום התצפית, שפגעו בהגנת המערער.

            בימ"ש קמא לא התייחס לתצ"א של מקום התצפית (ת/18), שהיא במקום אחר לגמרי והניח ללא בסיס שהשוטר לא מסר את המקום המדויק של התצפית בגלל תעודת חיסיון.

2.         בימ"ש קמא לא התייחס באופן ראוי לגרסתו המוקלטת של חמודי, שנמסרה ללא אזהרה לפי הכוונתו של החוקר אחרק.

            אין בהכרעת הדין כל הסבר להעדפת גרסתו של חמודי, שנמסרה ללא אזהרה, על פני הודעותיו המאוחרות שנמסרו לאחר שהוזהר.

3.         בימ"ש קמא טעה בכך שביטל ללא כל הסבר ראוי את גרסתו של המערער ובכך שקבע ששתיקתו בחקירתו השניה פוגעת בהגנתו.